<h1>השגות הרז"ה על בעלי הנפש להראב"ד שער הפרישה</h1>
<h2>דף ד:</h2>
עוד כתב הרב כלה שפרסה נדה ולא נבעלה אסור להתיחד עמה בלילה וצריך להיות בבית אנשים ונשים. ובמסקנא כתב מיהו שמירת נשים לא בעינן, ממעשה דרבי יהושע שהלך הוא ותלמידיו לפדות ריבה אחת והשכיבה בלילה תחת מרגלותיו [עכ"ל הראב"ד]. ואני אומר אין שעת הדחק ראיה, ואין ללמוד ממעשה דרבי יהושע אלא בכיוצא בו בתורה ובחסידות, ובשעת הדחק. אבל זו ברור לנו דכי קתני הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים, אורחא דמלתא קתני, ובכל שימור שמוציאו מאיסור יחוד דיו. והייתי סבור דמה שכתב הרב אסור להתיחד עמה בלילה, אורחא דמלתא קתני, ולאו דוקא, עד שראיתי בסוף השער במנין התשעה פרישות שכתב מוסף עליהם הנדה בימי חופתו ולא בעל, שהוא אסור בכל אלה ואסור להתיחד עמה בלילה, מוסף עליהן אשת ישראל שקנא לה ונסתרה, שהיא אסורה בכל אלה ואסורה להתיחד עמו ביום ובלילה. וקשה בעיני דבר זה, כי המלך הזקן מושל רע למשול ביום ובלילה, ואיננו מבדיל בין האור ובין החשך, והוא אין לו עינים ולא בינה להבחין בין יום ובין לילה, והיחוד מעבדי המלך עובד את רבו בין ביום ובין בלילה, והמפטפט ביצרו עושה נחת רוח ליוצרו ובתורתו יהגה יומם ולילה.
